פסק-דין בתיק עב"ל 31298-09-10

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1.      המערער הגיש לבית הדין האזורי את תביעתו כנגד המוסד לביטוח לאומי להכיר במצב בריאותו הנפשי כפגיעה בעבודה. את תביעתו ביקש המערער לבסס על שלושה אירועים חריגים שאירעו לו בעבודתו, במהלך פרק זמן בן שלושה חודשים. בפסק דין חלקי קיבל בית הדין האזורי בחלקן את טענות המערער, בקובעו כי האירוע הראשון מבין שלושת האירועים כמתואר על ידו היה אירוע בלתי שגרתי בעבודה. נקבע כי בהתייחס לאירוע זה יש למנות מומחה יועץ רפואי לקביעת הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של המערער ובין אותו אירוע. בית הדין דחה את התביעה ככל שהיא נסמכה על שני האירועים האחרים, באשר הם לא ענו על הנדרש על מנת שיוכרו כאירועים בלתי שגרתיים בעבודה (השופטת אהובה עציון; בל' 6421/06). על דחיית התביעה בהתייחס לשניים מן האירועים כאמור הוגש הערעור לפנינו. יצויין כבר כאן, כי במהלך הדיון בערעור הודיע המוסד על הסכמתו להכיר גם באירוע השלישי כאירוע חריג. כפועל יוצא מכך הסכים המוסד כי שאלת הקשר הסיבתי תיבחן גם בזיקה לאירוע זה. בנסיבות אלה נותר לברר את הערעור ככל שהוא מתייחס לשני מבין שלושת האירועים, והכל כפי שיפורט להלן.

הרקע העובדתי

2.      המערער, מהנדס מחשבים במקצועו, הועסק החל מחודש מרץ 2000 כמנתח מערכות בבנק לאומי, באמצעות חברת ההשמה אקסטרים טכנולוגיות בע"מ. כפי שעולה מתצהיר המערער שהוגש לבית האזורי, הוא שובץ לעבודה בחודש אפריל 2003 בפרויקט IDM בתפקיד מנתח מערכות ומנהל תתי משימות. תפקיד זה נחשב לתפקיד יוקרתי ובעל אחריות רבה. לפי קביעתו של בית הדין האזורי, בחודש ינואר 2004 הודיע מר שמואל משעלי, מנהלו הישיר של המערער, הודעה מפתיעה לפיה המערער מפסיק את עבודתו בפרויקט IDM והוא מועבר לעבוד בצוות אחר. לגרסת המערער, העבודה בפרויקט זה הייתה נחותה במעמדה ובתפקיד שניתן לו לעומת העבודה בפרויקט IDM. הוא חש מושפל בהעברתו לעבודה חסרת משמעות שבה חש כפקיד זוטר, ובה לא יכול היה לבטא את כישוריו ויכולותיו. לטענתו, אירוע זה נחשב כאירוע הראשון שבגינו נפגע פגיעה נפשית קשה (להלן: האירוע הראשון).

בתוך שבועות אחדים לאחר האירוע הראשון, הועבר המערער לתפקיד חשוב וקשה בפרויקט LOG. לטענת המערער, הוא נקלע ללחץ נפשי חמור עוד יותר משום שפרויקט LOG הוא פרויקט יקר, חשוב ומסובך שלוח הזמנים שנקצב להשלמתו היה קצר ביותר. ניהול הפרויקט הוטל בפועל על המערער, במשולב עם כמות משימות ותפקידים בלתי אפשרית. כתוצאה מכך לטענתו, נקלע למצוקה וללחץ נפשי עצום (להלן: האירוע השני).

ביום 29.4.2004 קיבל המערער הודעת פיטורים ממנהלו הישיר, מר משעלי. לטענת המערער, בעת פיטוריו מצבו הנפשי כבר היה קשה. עם זאת, הודעת הפיטורים הייתה מפתיעה, היא התקבלה על ידו בתדהמה ובהלם מוחלט וכפגיעה אישית קשה ביותר. לפיכך, הודעת הפיטורים החמירה את מצבו הנפשי , שהתדרדר עד כדי נסיונות שעשה לשים קץ לחייו(להלן: האירוע השלישי).

3.      המערער טען לפני בית הדין האזורי, כי עד לחודש ינואר 2004, הוא עבד בבנק, פיתח קשרים חברתיים עם הסובבים אותו ונחשב על ידי מנהליו כאיש מקצוע ועובד טוב. לדבריו הוא היה אדם נורמטיבי לחלוטין וניהל אורח חיים תקין. שלושת האירועים המפורטים לעיל, שהתרחשו על פני פרק זמן בן שלושה חודשים, מהווים שלושה אירועים מיוחדים המוגדרים במקום ובזמן, אשר כל אחד מהם השפיע על מצבו הנפשי והטביע עליו את חותמו. האירוע הראשון והשני גרמו למערער לפגיעה הנפשית ממנה הוא סובל, והאירוע השלישי החמיר את מצבו. לפיכך ביקש המערער כי שלושת האירועים יוכרו כאירועים חריגים וכי ימונה מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, לבחינת הקשר הסיבתי בין האירועים ובין מצבו הנפשי. זאת, במיוחד נוכח סמיכות הזמנים בין האירועים ובין מועד פרוץ הפגיעה הנפשית ממנה הוא סובל. 

4.      המוסד לביטוח לאומי טען בבית הדין האזורי, כי המערער לא הוכיח קרות אירוע חריג בסמוך לפני קרות הפגיעה הנפשית, תוך כדי ועקב עבודתו. המערער לא ציין את מועדו של האירוע הראשון, ולא הוכיח כי נלווה לו אפקט שלילי כלשהו. מועד האירוע השני אף הוא לא צוין, וכלל אין מדובר באירוע חריג אלא במתח ועומס מתמשכים במקום העבודה. האירוע השלישי הינו אירוע מאוחר לפגיעה הנפשית, ומשכך, לא היה יכול לגרום לה. נוסף על כך, המערער לא הופתע מן האירוע השלישי וידע על בואו המתקרב לפני התרחשותו.

פסק הדין החלקי של בית הדין האזורי

5.      בפסק דינו החלקי סקר בית הדין האזורי את התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו בנוגע לשלושת האירועים הנטענים. אשר ל אירוע הראשון נפסק, כי המערער הדגיש לפני חוקר המוסד לביטוח לאומי, בתצהירו ובחקירתו לפני בית הדין את תחושותיו הקשות נוכח האירוע הראשון, דהיינו, הוצאתו מפרויקט IDM, והעברתו, ללא מתן הסבר או הנמקה, לתפקיד פחות ערך שאינו תואם את כישוריו ויכולותיו המקצועיות ובצוות עובדים שונה. המערער העיד על תחושותיו הסובייקטיביות ותגובתו הנפשית הקשה עקב המהלך שביצעו הממונים עליו במקום העבודה, ובית הדין התרשם כי עדותו אמינה. לפיכך נקבע כי המערער הוכיח קרות אירוע בלתי שגרתי במקום העבודה, שגרם לו לדחק נפשי קשה.

         בית הדין דחה את טענתו של המערער כי האירוע השני מהווה אירוע בלתי שגרתי. על פי קביעת בית הדין, מן התשתית הראייתית שנפרשה לפניו עלה קיומו של לחץ בעבודת הפרויקט בשל לוח זמנים קצר ביותר. נקבע כי אין מדובר באירוע מובחן בזמן, כי אם במצב מתמשך של דחק נפשי, מתח ולחץ במקום העבודה, במהלך העבודה על פרויקט ה-LOG. נקבע כי אין להכיר במתח ולחץ נפשי מתמשכים כפגיעה בעבודה, ועל כן לא הוכח אירוע חריג. אשר ל אירוע השלישי נפסק כי פיטורי המערער באו בשעה שכבר היה נתון במצב נפשי קשה.

         על כן נדחתה התביעה בנוגע להכרה באירוע השני ובאירוע השלישי כפגיעה בעבודה, והוחלט כי יש למנות מומחה יועץ רפואי לבחינת השאלה האם יש קשר סיבתי בין מצבו הרפואי-הנפשי של המערער ובין האירוע הראשון שאירע בעבודתו.

6.      להשלמת התמונה יצוין כי על קביעתו של בית הדין האזורי כי יש להכיר באירוע הראשון כאירוע בלתי שגרתי הגיש המוסד לביטוח לאומי בקשת רשות ערעור לבית דין זה. בבקשה נטען, כי ניוד והעברה ממשימה למשימה היו חלק משגרת העבודה של המערער, וכי האירוע הראשון אינו אירוע חד פעמי הניתן לאיתור בזמן מסוים. לכן אין להכיר באירוע הראשון כאירוע חריג. בהחלטת בית דין זה נדחו טענות המוסד. צוין כי האירוע הראשון היה אירוע מוגדר בזמן ובמקום, וכי החלטת בית הדין האזורי התבססה על התרשמותו הישירה מעדות המערער לגבי האירוע (בר"ע 29282-08-10, החלטה מיום 23.11.2010).

7.      לאחר דיון "קדם ערעור" שנערך בהליך הערעור, הודיע המוסד על הסכמתו לראות באירוע השלישי "אירוע חריג"," ובלבד, שבמסגרת העובדות המוסכמות יירשם כי המערער סבל ממחלתו עוד קודם ל'אירוע השלישי'. לאור האמור, הרי לא יתכן קשר סיבתי של גרימה, אלא לכל היותר של החמרה."

הערעור

תמצית טענות המערער

8.      לטענת המערער, יש להסתכל על שלושת האירועים בראיה כוללת. לאחר האירוע הראשון, בו הועבר המערער באופן מפתיע מתפקיד בכיר לתפקיד זניח וחסר משמעות, הוא שובץ בהפתעה גמורה לתפקיד בפרויקט ה-LOG, אשר מבחינת לוח הזמנים היה בלתי אפשרי לביצוע על ידיו, כמי שמועסק ב-60% משרה. לאחר האכזבה מן התפקיד הקודם ביקש המערער להצליח בתפקידו החדש ולהוכיח את עצמו, אך המשימה הייתה בלתי אפשרית. מספר ימים לאחר מעברו לתפקיד החדש, במהלכם היה נתון ללחץ אדיר ו" הרגיש שכל הבנק על הכתפיים שלו" ונאלץ להתמודד עם יחס משפיל שהופנה כלפיו ממר משה עוזרי, לו היה כפוף, החלו להופיע התסמינים המעידים על פרוץ הפגיעה הנפשית. לעניין זה העיד המערער לפני בית הדין האזורי כי " המחלה התפרצה תוך כדי. אחרי שבוע ששובצתי" בפרויקט ה-LOG. לגישתו, ניתן ללמוד על כך שהתסמינים הופיעו מיד לאחר תחילת עבודתו בתפקיד החדש גם " מעצם העובדה, כי כאשר פנה המערער באמצע מרץ 2004 לרופא, התלונן על כל התסמינים מהם סבל וביניהם שאיבד 15 קילו ממשקלו, ו ברור כי לא איבד את המשקל ביום אחד." על כן, לטענתו, " אין מדובר ברצף אירועים קטנים אשר במצטבר גרמו לפגיעה נפשית עפ"י תורת המיקרוטראומה, שכן המתח הנפשי ממנו סבל המערער היה מתוחם בפרק זמן קצר ביותר, של מספר ימים, ומיד לאחר מכן פרצה מחלתו של המערער" [ההדגשות במקור, ר.ר.]. לפיכך, די בשינוי זה בסדרי העבודה כדי להוכיח, ולו בראשית ראיה, את קיומו של אירוע מיוחד בעבודה, השונה מפעולת יום-יום רגילה. כמו כן, היה מקום להידרש לחוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעמו, אשר קובעת באופן חד משמעי כי קיים קשר סיבתי בין שלושת האירועים ובין הפגיעה הנפשית ממנה הוא סובל. מכאן, שיש לבחון את הקשר הסיבתי בין האירוע השני, דהיינו, מעברו לתפקידו החדש והשלכותיו, ובין פרוץ הפגיעה הנפשית. נוכח סמיכות הזמנים בין האירוע הראשון ובין האירוע השני, נטען כי אין להציג לפני המומחה הרפואי שימונה מטעם בית הדין את הדברים באופן חלקי ולנתק את האירוע השני מן המסכת העובדתית.

לעניין האירוע השלישי טוען המערער, כי מלכתחילה נטען כי הפגיעה פרצה לפני האירוע השלישי, והאירוע השלישי גרם להחמרה ניכרת במצבו. לפיכך, העובדה שבמועד הפיטורים המערער כבר היה חולה אינה יכולה להוות גורם לדחיית התביעה. משהסכים המוסד לראות באירוע השלישי כאירוע חריג בדרך של החמרה, יש להביא לפני המומחה את התמונה המלאה של שלושת האירועים, הסמוכים זה לזה, כמקשה אחת, על מנת שתהיה המסכת העובדתית שלמה לפניו.